מסכת דמאי 143 מ ש נ ה ז משנה ז הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה – זה אותו מקרה הנדון בשתי המשניות הקודמות . דובר על נחתום פלטר ועני, ובכל המקרים מדובר על מי שקנה פעמיים, והשאלה האם מותר לעשר מהפרות של הקנייה הראשונה על השנייה . בהבנה הפשוטה "לוקח" משמעו בלשון חכמים קונה, ברם במקרה זה הוא הדין במי שמקבל במתנה . מכל מקום, בעל הבית הוא עם הארץ והקונה "חבר" הרוצה לעשר, מעשר מזה על זה – לכל היבול אותו דין . מותר לעשר מגינה לגינה, ואין ספק שכמעט לא ייתכן שבעל הבית עישר את היבול של שדה אחד ולא את היבול של שדה אחר, כך שאין חשש של עישור מהפטור על החייב, אפילו משתי קופות – אפילו התוצרת מצויה בשתי קופות, אפילו משתי עיירות – אפילו השדות בעיירות שונות . דומה ש"עיירות" כאן הן בתי אחוזה או חוות שונות 18 . לפי הסבר זה החידוש מובן : בכל בית אחוזה פועלים אחרים ואולי נוהגי הקפדה שונים, ואף על פי כן גם רבי יהודה יודה שמותר לעשר מזה על זה . בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק – כפי שראינו בסוף הפרק הקודם, אחד המודלים הכלכליים היה שבעל הבית מכר בעצמו חלק מתוצרתו בשוק . הרישא של משנתנו מדברת במקרה רגיל זה . בזמן...
אל הספר