מ ש נ ה א מסכת דמאי 111 מה עוד שייתכן שיאמר שהפרות אינם מעושרים, ומן הסתם זו התשובה הצפויה . כבוד השבת אינו נימוק מספיק להפרשת מעשרות, אך אם המוכר מעיד על כך מצטרף כבוד השבת למערכת השיקולים והכף נוטה לאמון במוכר . ההסבר השני בירושלמי הוא : "אימת שבת עליו" . המוכר נרתע מלשקר בשבת יותר מביום חול . אפשרות אחרת היא שעם הארץ מזלזל בחובת מעשרות, אך בשבת יימנע מלהאכיל את ה"חבר" טבל . כפי שנראה להלן, נימוק זה מופיע גם בתוספתא . התלמוד ממשיך לברר ומביא ברייתא אחרת 3 שלפיה אם שאל ביום חול לא יאכל בשבת . אם הנימוק הוא "אימת שבת עליו" – הרי שביום חול הוא חשוד על שקר, אבל אם הנימוק הוא כבוד השבת – הרי צריך היה להתיר את אכילת הפרות גם אילו נשאל ביום חול . על כך התלמוד עונה שהתירו רק בשוגג ; אם שכח לעשר הרי זה שוגג, ולכאורה אם שאל ביום חול סימן שאין זו שכחה אלא מזיד . התשובה תמוהה : אם שאל ביום חול – עדיין ייתכן ששכח לעשר, ואם כך הוא הרי שבגלל כבוד השבת יש להתיר לו לאכול . שאלה אחרת עולה מההלכה בהמשך המשנה ובתוספתא : "למוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר" ( תוס', פ"ה ה"א ) . לכאורה ניתן גם כאן לשאול : אם מאמי...
אל הספר