מ ש נ ה א מסכת דמאי 25 ופרי שאינו נשמר אין חייבים עליו מעשר, כפי שהסברנו . עם זאת, רבי יוחנן מדייק בלשונו ואומר "לפי שרוב המינין", וניתן להבין שאם מדובר בזן הנשמר או במקום שמשמרים בו את הפרות צריך להפריש ממנו מעשר . אם אלו הם פרות ודאי הרי ידוע מניין באו, ואם באו ממקום שהפרות נשמרים בו חייבים להפריש מהם מעשר . אך אם הם דמאי, וממילא לא ברור מהיכן באו, חלה עליהם חזקת הרוב ופטורים ממעשר . המשפט השני של רבי יוחנן קובע בוודאות שהפרות המנויים להלן פטורים מדמאי כי הם פטורים ממעשר . אם כן, לפי רבי יוחנן הקלים שבדמאי פטורים גם בוודאי, ולמה שנתה המשנה קלים שבדמאי ? הירושלמי מסביר לשיטת רבי יוחנן : משום "שבכל מקום ומקום לא חשיב אלא דמיי" . כלומר, משום שהמשנה עוסקת בדמאי היא מדברת על דמאי, אך הוא הדין גם לוודאי . הסבר זה קשה, אם כי אפשרי . להלן, במשנה ג, נראה דוגמה נוספת לפרשנות אפשרית כזאת למשנה . הירושלמי העוסק בשאלה אינו משתדל לבררה בעזרת מקבילות, זאת אף שבידינו נתונים נוספים לבירור השאלה . דומה כאילו ויתרו חכמים על הסיכוי שיפרישו מהפרות מעשר ודאי . אמנם ההלכה מחייבת הפרשה מוודאי, אבל בפועל אין...
אל הספר