לֹא כָל הַיָּמִים " ( מל"א י"א, לט ) , ולכאורה היה ניתן לצפות בשלב מסוים לאיחוד מחודש של הממלכות . אבל ממלכת ישראל המשיכה בפירודה וניתוקה, ונראה שבשלב מסוים העונש הפך לחטא : חטאם של שבטי ישראל שלא מתאחדים חזרה תחת מלכות דוד בירושלים . חטא זה מתבטא בכך שגם מלכי ישראל הצדיקים ביותר, הותירו על כנם את עגלי ירבעם שנועדו להוות אלטרנטיבה לירושלים . נראה שלכך מתייחס הנביא הושע שקובע כי תם זמנה של מלכות ישראל : "וְהִשְׁבַּתִּי מַמְלְכוּת בֵּית יִשְׂרָאֵל" ( הושע א', ד ) . הושע מתייחס לשושלת המלוכה של יהוא בן נמשי, עליו הוטלה ציפייה גדולה להביא תיקון לממלכת ישראל לאחר בית אחאב ( מל"ב ט' ) . יהוא אכן מבצע תיקון גדול בהסרת עבודת הבעל ( מל"ב י' ) , אבל במקום להשלים את התיקון ולהסיר את עגלי ירבעם, הוא ממשיך את חטאה של ממלכת ישראל ומתמיד בעבודת עגלי הזהב ( מל"ב י', לא ) . הושע מנבא בסוף ימיה של שושלת בית יהוא, ומביע את אכזבתו הסופית מן התיקון של ממלכת ישראל, עד כדי השבתתה מקיום . בהמשך דבריו, הושע מתאר כיצד חטאם יתוקן כאשר ישובו לבסוף למלכות דוד : "אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת ה' א...
אל הספר