ג. רעיון קידוש השם

א י כה זו טא [   681  ] השמד של אדריאנוס בימי ר' עקיבא ותלמידיו, שבה אף עוצבו הכללים והגדרים ההלכתיים שבהם האדם מתחייב למסור את נפשו . 59 הניסוח ההלכתי העוסק במיתה על קיום המצוות 'ייהרג ואל יעבור', 'ימסור עצמו למיתה' וכן הסיפורים על חכמים שמסרו נפשם למיתה, מעידים כי זהו מעשה פסיבי, כלומר היהודי מסרב לעבור על מצוות התורה, או מסרב להפסיק לקיים אותן, ואפילו מתגרה ומקיים אותן בפרהסיה למרות האיסור, ולכן הוא מומת בידי האויב הגוי . כך מתוארים מיתתם של רבי עקיבא 60 ורבי חנינא בן תרדיון, 61 וכך גם מתוארת מיתתם של האישה ושבעת בניה . 62 התקופה המרכזית השנייה שבה התעצבה תודעת מסירת הנפש היא תקופת מסעי הצלב באשכנז, שבה גם חל שינוי מהותי בתפיסת המושג קידוש השם . 63 במסע הצלב הראשון ( תתנ"ו, 1096 ) נעשו מעשי קידוש השם קיבוציים שבהם מספר גדול של יהודים מסרו את נפשם יחד . בנוסף, מעשי קידוש השם כללו התאבדות ואף הרג של בני משפחה, נשים וילדים על מנת למנוע את התנצרותם . באשכנז נוצרה אידיאולוגיה מקיפה סביב מעשים אלו שתוארו בכרוניקות ובפיוטים . 64 מקדשי השם כונו 'קדושים' שבעקבות מעשיהם הם מזומנים לחיי העולם ...  אל הספר