תפיסת המסורת ושאלת סמכותו של התלמוד בעיני הגאונים

[ 171 ] פ ר ק ח : ת א ב ד ב תק ב פת ת מ ב י ש י על פי זה, בתוך ספרות חז"ל בכלל ובתלמוד הבבלי בפרט משוקעות מסורות קדמוניות . מסורות אלה נמסרו מדור לדור, אך במשך הזמן נוצרו ספקות וחילוקי דעות ואירעו שיבושים . לא זו בלבד, אלא שלצד המסורות הקדומות ששוקעו בדברי חז"ל נוספו הוספות מגוונות . כך למשל נוספו הרבה ענייני אגדה, ענייני רפואה, דעות שאינן הלכה ושלבים מסוימים של המשא ומתן התלמודי . מתוך כך, תפקידם של הלומד, המפרש והפוסק הוא להפריד בין המסורות הקדומות לבין דברים שנוספו בידי החכמים המאוחרים, לחלץ את התכנים שנמסרו במסורת מתוך סבך המשא ומתן של סוגיות 80 תלמודיות וכן להכריע בין מסורות מקוריות לבין מסורות שהשתבשו . על פי גישה זו, התלמוד אינו מקודש על קרבו וכרעיו, וקדושתו נובעת מכך שבתוכו טמונות מסורות מימים קדמונים . בתפיסה שכזו אין קדושה לחיבור כמכלול וגם אין חשיבות מרובה לניסוח כזה או אחר, אלא לתוכן המובע בו . החשיבות היא של המסורת ולא של הגרסה המסוימת שבה הובעה, וה'טעם' הוא העיקר ולא הלשון שלתוכה נוצק . * הקביעה שבתפיסתם של אחרוני הגאונים קדושתו של התלמוד אינה מוחלטת ואינה מקיפה את כל חלק...  אל הספר