עדיפות ה'טעם' ותפיסת השפה של אחרוני הגאונים

[ 169 ] פ ר ק ח : ת א ב ד ב תק ב פת ת מ ב י ש י 71 בכך הוא יצר חיץ בין המשמעות הלשונית של האגדה כפשוטה שהיא 'משל וגוזמא' . 72 לבין משמעותה התוכנית, והעדיף את התוכן על פני המילים . 73 בדרך דומה צעד רה"ג, שהגדיר את הלשון שבה מנוסחות כמה מן האגדות כ'שיבוש' . על פי זה, המילים של האגדה עשויות להיות מכשול או משוכה, ועל המפרש להתעלות מעל ומעבר למילים של האגדה שעשויות להטעות את הלומד ובכך 'להסיר שיבושן' . מנקודת מבט זו לעתים אין לשפה או ללשון המקורות חשיבות בפני עצמן . המילים מורות על משמעות מסוימת : פעמים באופן ישיר ופעמים רק כמסמן בעלמא . תפקידו של הפרשן הוא לפענח את הצופן ולחשוף את המשמעות שמעבר למילים . תפיסה זו של אחרוני הגאונים, שהתוכן והעניין קודמים ללשון המקורות או לניסוח מסוים שלהם, מתחדדת אל מול תפיסות הרואות את לשון החיבור כ'מקודשת' . כבר הרשב"א ביקר את אחד מפירושי האגדה של רה"ג : 'ודרך הגאון ז"ל ישר, אם היה 74 לדעתו אי אפשר להסתפק בפרשנות של האגדה שאינה לשון ההגדה מסכים עמו' . מתחשבת בלשונה, וחייבת להיות התאמה בין הלשון לבין התוכן . תפיסות אלה באות בניסוחים ברורים ומודגשים יותר מאו...  אל הספר