הגהות רה"ג בדברי הראשונים

[ 153 ] פרק פ : ת ת ת א ב ד מכאן אנו למדים גם על יחסם של שאר גאוני בבל, למעט רה"ג, להגהת התלמוד . מתוך ניתוח עדויות נוסח מתקופת הגאונים עולה שלעתים גרסאות הגאונים הן משניות 26 מכאן אפשר להסיק שבסביבתם של לאלה שבעדי נוסח אחרים או בכתבי הראשונים . גאוני בבל הוטלו לא פעם שינויים בנוסח התלמוד ונוצרו עיבודים והגהות לגרסאותיו . עם זאת, הגהות מודעות, המבחינות בין הקיים לבין מה שצריך להיות, לא נמצאו עד לזמנו של רה"ג . מסתבר שיש להבין תופעה זו לאור דבריו של ברודי, שקבע שגאוני בבל 'הזדהו בעוצמה כה רבה עם המסורת שבעל פה החיה ונושמת, שהאפשרות 27 שמסורת זו בכללה השתבשה הייתה כמעט בלתי נתפסת עבורם' . זאת ועוד, מסתבר שהגהות מודעות יכולות להתרחש בטקסט דווקא כאשר הוא קבוע במידה מסוימת . כלומר, כל עוד הטקסט נזיל, או נתפס ככזה, הוא יכול להשתנות ללא הרף ואין צורך בפעולת הגהה מודעת . לעומת זאת טקסט קבוע יותר דורש הגהה כדי לשנותו . אפשר שיש ללמוד מכאן על התפיסה של הטקסט כקבוע ברמה זו או אחרת בסוף תקופת הגאונים . וראו הדברים המפורשים שם, עמ' קיז, ומבהירים שרס"ג הגיה את החיבור מדעתו : 'ולא ראיתי כתוב כי אם . ...  אל הספר