[ 79 ] פ ר ק ת : ת אבד ו פ מ ב ת א ב ד ות ב ב בעל פה ואת ההבנה כי הכתוב בספרים יונק את כוחו וסמכותו מן הנמסר מפה לפה 143 בתרבות כזו, גם כאשר היו ספרים או רשימות של תלמידים, הם וממורה לתלמיד . 144 בדומה לכך, המשפט המוסלמי מיעט נועדו לשרת את הזיכרון ואת השינון על פה . בכוחם של עדויות כתובות ושל שטרות והעדיף עדות מפי עדים, אף שהעד עשוי היה 145 להיעזר ברשימות הפרטיות שלו . על אף החשיבות של השינון והלימוד, המציאות שבה היו ספרים איימה על 'טהרתה' של המסירה על פה ויצרה מתח בין שתי דרכי המסירה . ביטוי למתח זה בא בעובדה שהתלמידים שהעלו על הכתב את תוכן השיעורים ששמעו נזקקו לקבל אישור של 146 הרשימות שלהם מפי המורה, המייצג את המסירה על פה . זאת ועוד, היו חכמים מוסלמים שהתיימרו לטעון שהמסורות שלהם מבוססות אך 147 כעין זה מסופר על חכם ורק על מסורות על פה, אך בפועל היו להם ספרים בביתם . בן המאה השמינית שאמרו עליו 'שלא היה לו ספר אלא שמר הכל בזכרונו', אך בפועל 148 העסיק סופר שרשם את חיבוריו . לחשש של רשב"ח שאדם ישנן על פה טעות שאותה קרא בספר, שעסקנו בו בסעיף הקודם, יש מקבילה מעניינת בעולם המוסלמי . אחד ...
אל הספר