שינון על פה בתקופת הגאונים — המציאות

ת למ ו דם של גא ו נ י ם [ 52 ] על הלימוד והמסירה על פה אפשר ללמוד גם מן השימוש של הגאונים במונחים המלמדים על לימוד ומסירה על פה . אחד הביטויים הבולטים לכך הוא ההבחנה שנוצרה בתקופת הגאונים בין השימוש בצורות הגזורות מן השורש גר"ס, המלמדות 13 לבין השימוש בצורות שנגזרו מן השורש נס"ח במובן של 'העתיק', על שינון על פה, 14 על פי זה אפשר להסיק שהשימוש הרווח המלמדות על שימוש במקורות כתובים . עניין לדרך מסירת התלמוד . זכרנים מופלגים שכאלה מצויים בכל דור ודור, וראו הדוגמה המשעשעת שציין דנציג, מתלמוד על פה, עמ' 83 הערה 127 . את הראיה מדברי ר' יהודה הברצלוני על מסירת התלמוד על פה עד העלאתו על הכתב לבני ספרד ( ראו לעיל, עמ' 31 ) דחה רוזנטל כ'מסורת אגדה' . 13 על כך שהשורש גר"ס משמש לתורת הפה עמד כבר שד"ל, ראו למשל 'מכתב ל', כרם חמד ב ( 1836 ) , עמ' 178 : 'כי כל לשון גירסא בלשון חכמי תלמוד אינו אלא קריאה בעל פה, לא מתוך הכתב, שבימיהם לא היה תלמוד בכתב, וגם לא היה ניתן להכתב . . . והנה בזמנם שהיו למדים כל הלכות וכל השמועות בעל פה, היו התלמידים מוציאים בשפתיהם מאמרים הרבה זה אחר זה, פעם אחר פעם, כדי שיתר...  אל הספר