438 פרק שנים עשר בפני עצמה שתיעשה בסיס לאותן המעות . 68 והאי דתני נגררת בשבת, סתמא כר' שמע' דאמ' 69 גורר אדם מיטה וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ . אי נמי אפי' כר' יהודה אתיא, כדתנן בסוף פרק ב דיום טוב 70 ר' יהודה אומ' כל הכלים אין נגררין בשבת חוץ מן העגלה מפני שהיא כובשת . < מה ע"א > אסור להסתפק מהן עד מוצאי יום טוב האחרון . 71 נראה לי דאע"ג דמוקמינן להא מתניתא אפי' כר' שמע', הך סיפא לא אתיא כר' שמעון, דביום טוב האחרון אמאי אסור להסתפק מנויי סוכה והא כבר עבר זמן מצותן, אלא מש' דאמרי' מיגו דאיתקצו לבין השמשות דהוי ספק איתקצו לכוליה יומא, ור' שמע' האי סברא לית ליה, דהא בנר שכבה 72 אע"ג דאיתקצי כל בין השמשות למצותו ולאיסורו הוה שרי . אלא ודאי הך סיפא ר' יהוד' היא . ומיהו מרישא מקשה דמודה בה ר' שמע' דכל שבעת ימי החג אסור להסתפק מהן מפני שהוקצו למצותן . ואין לומ' דהאי דאסר להו עד מוצאי יום טוב האחרון מש' סתירת אהל, ולעולם ר' שמע' היא, דבנויי סוכה מה סתירת אהל איכא, אטו אם עיטר אדם ביתו בבגדים נאים או בפירות הכי נמי דאסור לטלטלם משום סתירת אהל . 68 השווה תוספות רי"ד הנדפסות, להלן קמב ע"א ...
אל הספר