המהדורה

386 פרק אחד עשר לא הוה צריך קרא למעוטיה, דאיצטריך 86 קרא למעוטי ספיק' דפשיט' 87 דמספק הייתי אוסר דדילמ' מתה והדר ילדתה והוה ליה יוצא 88 דופן . ומיהו יש לדחות דאיצריך היכא דאם יבא אליהו ז"ל ויאמר . ואע"ג דבפ' שבועת העדות 89 פריך והא { { אי } } איפשר לצמצם, אלמ' אין לו לתנא לשנות באותו עניין דלא איצטריך ( לשנות ) אלא אם יבא אליהו, דבקרא שייך לומ' דשבקיה 90 דדחיק ומוקי אנפשיה . ומפ' בהמה המקשה יש עוד להביא ראייה גבי בעיא דהילכו באיברים אחר הרוב 91 דמוקי לה כגו' שיצא חציו ברוב אבר, ואי אמ' דאי אפשר { { לצמצם } } מאי קמבעיא ליה, מה נפש' טעון קבורה דשמא יצא רובו . הכי אגמריה למשה כו' . 92 אין לתמוה מהא דבמסקנ' 93 פסקי' כרב פפא דפרוץ כעומד מותר ובפ' ב' דחולין מסקינ' 94 לכולי עלמ' מחצה על מחצה אינו כרוב, דיש לחלק דהתם הדבר תלוי בחיות בהמה . אבל הא תי', דמייתי עלה התם ההיא דתנור 95 והכא לא מייתי לה . ושמא התם איסור וטומאה אבל הכא לא דמי לעניין מחיצות . והא איפשר לצמצם . 96 וכיון דאיפשר לצמצם א"כ סתמא 86 תיקון בין השיטין : דכי איצטריך . הלשון בתוספות הרא"ש מבוארת יותר ( וממנה מתברר שאין צורך בתי...  אל הספר