“אנחנו לא רוצים להתבולל!": מבט מחודש על תפקידם של גבולות קבוצתיים ביוזמות שלום בין מוסלמים ליהודים בישראל ובגדה המערבית

196 מֵעבר לדמיון הליברלי של המחקר הביקורתי בישראל בממשלת שמיר ומדגיש את המשאבים שגייס לפרויקטים שנועדו לצמצם את ההפליה הממסדית של אזרחי ישראל הערבים-פלסטינים, דרעי מונה בהתלהבות את נקודות הדמיון בין שתי הקהילות . הוא מזכיר לקהל את שורשיהן המשותפים, הנטועים עמוק בתרבות המזרח-תיכונית הדתית ובשפה הערבית ( השגורה לפחות בקרב מזרחים בני ובנות הדור הראשון להגירה ) , את הכבוד ששתי הקבוצות רוחשות למסורת ואת אמונתן המשותפת באלוהים . אולם תֵמה אחת מהדהדת מעל כל השאר : “אנחנו לא רוצים להתבולל ! " . הכרזתו זו של דרעי זוכה לתשואות קולניות מכל עברי האולם . באומרו “אנחנו" הוא מתכוון ליהודים ולמוסלמים גם יחד . קביעתו הנחרצת של דרעי בדבר הצורך בגבולות חברתיים ברורים ויציבים שישמשו בסיס לכינון חיים משותפים נופלת על אוזניים כרויות בשני צידי המתרס . בכל פורום טיפוסי של פעילי שלום חילונים, הכרזתו זו של דרעי הייתה מעוררת אי-נוחות רבה ונתפסת כפוגענית ואפילו כגזענית . אם כן, מדוע בחר דרעי לומר את שאמר דווקא באותו מפגש פתוח, חם וידידותי ? מדוע הציע דווקא לבצר את החומות בין ערבים ליהודים ברגע של אחווה ? ככל שדבר...  אל הספר