מ. יוצר לפרשת בלק

633 פרשת בלק 10 [ פזמון ] מִדְ < יָן > / שָׁמְעוּ וְרָגְשׁוּ וְרָאוּ וַיֵּבוֹשׁוּ וְהָעָם הִקְדִּישׁוּ לְקָ < דוֹשׁ > זָחַל מוֹאָב וְנִיפְעַם חַת וּפָחַד וְהָוזְעַם 15 וַיִּשְׁלַח מַלְאָ כִים אֶל בִּלְעָם טִילֵּל עַם זוּ מְאוֹרֵי מְעוֹנָה יָצְאוּ וּבָאוּ עַד הֵנָּה וְעַתָּה לְ כָה נָא כֵּן שָׁלַח מֶלֶךְ מוֹאָב 20 לְאָרֵר בְּרוּ כֵי אֵל תָּאַב וַיֵּלְכוּ זִקְ < נֵי > מוֹאָב [ פזמון ] זִקְ < נֵי > מוֹ < אָב > / לָעוּ וְזִקְנֵי מִדְיָן זָעוּ וְיִשְׂרָאֵל נוֹשָׁעוּ כִּדְבַ < ר > קָ < דוֹש > 25 מִילְּלוּ לְבִלְעָם מִלֵּיהֶם נַפְשׁוֹ תָּאֲבָה לֵילֵךְ עִמָּהֶם 10 ורגשו : ונרעשו . 11 וראו ויבושו : לצירוף ראו מי' ז, טז, והיא תחילתו של הפטרת הסדר הארץ ישראלי 'וירא בלק' . גרסת כ"י ב : 'וְזִקְנֵי מוֹ < אָב > ראו' . 12 והעם וכו' : גרסת כ"י ב : 'וְזִקְ < נֵי > יִשְׂ < רָאֵל > ' . 13 זחל : חרד . וניפעם : נזדעזע . 14 חת : נתיירא . 16 טילל וכו' : דברי בלק אל בלעם . טילל : סוכך, הֵצֵל, כמשמעות הפועל בארמית . וכוונתו שישראל מסתירים את מאורות השמים בשל ריבוים . תרגום אונקלוס ל'ויכס את עין הארץ' ( במ' כב, ...  אל הספר