389 פרשת ויהי בשלח וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים הֲפוּכֵי קְרָב כִּי הָיוּ מְכֻותָּיתִים וְכִי נָפְלוּ רוֹמֵי קַשְׁתּוֹתִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים 10 [ פזמון ] פְּלִשְׁתִּים / שָׁמְעוּ וְרָעֲדוּ כִּי הָעָם נִפְדּוּ וְיִשְׂרָאֵל רוֹמְמוּ וְהוֹדוּ לְקָדוֹשׁ זֶה אֵלִי בְּקֶרֶב מַחֲנֵהוּ חָדוּ וְשָׂמְחוּ וְזָהוּ 15 כִּי קָרוֹב הוּא כ"י ג טוּבָם לְהַרְבּוֹת בִּכְמֵיהִים טַף מוֹשֵׁל בְּיִרְאַת אֱלֹהִים 7 הפוכי קרב ] ח ס ר ב / כְּיָהוּ ( ! ) ג / מכותיתים ] נ כ ת ב ל פ נ י ו מכותי ו נ מ ח ק נ מכותתים ב ג ד 8 וכי ] ושם ג 10 שמעו ] ל א ח ר י ו נ ו ס ף במרץ ו נ מ ח ק ב / וחרדו ד 11 ממצרים ( מצוען ד מצו [ . . ] ה ) נפדו נ ו ס ף ג ד ה 12 וישראל ] ח ס ר ב ג ד ה / ורוממו ושבחו נ ו ס ף ד ה ורוממו ב ג / לקדוש ] ק ב 13 ברוב מחניהו ג 14 חדו וכו' ] חדלו ופחדו ותמהו ג / חדו ושמחו ] חרדו מפניו ה ט 16 בכמיהים ] יו"ד ש נ י י ה נ ר ש מ ה מ ע ל ל ש ו ר ה נ לכל העניין ראו שמ"ר כ, יא : 'ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים, למה אלא שטעו שבטו של אפרים ויצאו ממצרים עד שלא שלם הקץ ונהרגו מהם ל' רבוא, ולמה נהרגו, שחשבו מיום שנדב...
אל הספר