200 פרק שמיני זַרְעוֹ לְהַכְבִּישָׁה חֹופֶשׁ בְּלִי לְהַחְפִּישָׁה אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה ( טורים 13 – 15 ) כש'להכבישה' ו'להחפישה' אינן יוצרות רק דמיון צלילי עשיר ומפתיע, אלא גם מעמידות ניגוד של זה לעומת זה . בדומה ליניי העשוי לחרוז בצמדי מהויות מנוגדות שאינן מעמידות דמיון צלילי, 47 אלא מציגות הקבלה מנוגדת, חורז גם שלמה סולימן 'מעלה' ב'מטה' ( אופן למסעי, [ מג ] ) : אופן אֵילִים בְּרוּרִים יַעֲרִיצוּךָ בְּמַעְלָה גְּדוּדֵי דְּגָלִים יַכְתִּירוּךָ בְּמַטָּה הוֹמִים וְרוֹעֲשִׁים אֵלֶּה בְּמַעְלָה זְמִירוֹת חָלִים אֵלֶּה בְּמַטָּה ( טורים 49 – 52 ) גם בתחום התוכני וציורי הלשון פסע סולימן בעקבות יניי . בגוף היוצר למצורע ( כח ) מצאנוהו מספר כי שקערורות ירקרקות בקירות הבית המנוגע ( ויק' יד, לג – לח ) מרמזות כי כיכרי זהב משובח טמונים בקירות, בעוד ששקערורות אדמדמות בכותלי הבית מלמדות שאבנים טובות ומרגליות הוחבאו בהם : פזמון הַכֹּהֵן / מִלְּצַעֵר פָּנִים יֵדַע כִּי כֶּסֶף תּוֹעָפוֹת ככרי יְרַקְרַקּוֹת כִּכְּרֵי זָהָב זְקוּקוֹת וּצְרוּפוֹת אֲדַמְדַּמֹּת אֶבֶן יְקָרָה וּמַרְגָּלִיּוֹת יָפ...
אל הספר