ה ת ח מ ק ו ת מ א ח ר י ו ת : א ו פ י י ם ה ב ע י י תי ש ל ד י ני ה ג י ר ו ש י ן 233 פסיקת החתם סופר היא הדעה העיקרית שלפיה פוסקים בבתי הדין הרבניים במדינת ישראל, ומכיוון שהוא התנגד נחרצות לכפיית גט, מרבית הדיינים ממשיכים לפעול לפי פרשנותו הצרה להלכה . היום, כאשר דיינים בבתי הדין הרבניים נדרשים לפסוק בענייני גירושין, על פי רוב מנחה אותם העיקרון שמוטב לאישה להיות נשואה — אף אם הנישואין אינם מאושרים והיא סובלת בהם — מאשר לשבת לבדה . בחלקו הראשון של הספר התחקינו אחר עיקרון מטאפורי זה ; ראשיתו בישעיה ד, א : "וְהֶחֱזִיקוּ שֶׁבַע נָשִׁים בְּאִישׁ אֶחָד בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר לַחְמֵנוּ נֹאכֵל וְשִׂמְלָתֵנוּ נִלְבָּשׁרַק יִקָּרֵא שִׁמְךָעָלֵינוּאֱסֹף חֶרְפָּתֵנוּ" . החרפּה היא חרפת האישה שאין לה בעל . העיקרון המטאפורי עוטה מסווה הלכתי כאשר הוא משפיע על הכרעותיהם של פוסקים ודיינים . חתם סופר כותב באחת מתשובותיו באשר להכאת נשים, שבגלל העיקרון "טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו [ = טוב לשבת בשניים מלשבת 24 איננו כופים את האיש לתת גט ; אלא שעיקרון זה דוחף נשים באלמנות ] " . לנישואין רעים — למשל נישואין...
אל הספר