ה ת נ ג ד ו ת : א י ן ה צ ד ק ה ל ה כ א ת נש י ם 161 פינקלשטיין, שהדפיס את תקנת ר' פרץ בספרו - Jewish Self Government in the Middle Ages ( "שלטון עצמי יהודי בימי הביניים" ) , גורס שהתקנה לא התקבלה כנורמה כי "הפשע לא רווח, ואולי לא התרחש 10 אולם אפשר גם להאמין לאמת העולהכלל, בקרב היהודים בימי הביניים" . מדברי ר' פרץ : אם רב פונה בקריאה נרגשת כזאת הרי זה מעיד בוודאי על בעיה רווחת . נוסח התקנה מלמד בבירור שהקהילות והרבנים לא הציעו פתרון לבעיית הנשים המוכות אלא התעלמו מתלונותיהן, לא התייחסו 11 אליהן בכובד ראש או לא ראו בהן עילה מספקת לכפיית גט . בדברי הפתיחה לתקנה מבהיר ר' פרץ למי נתונה אהדתו . כפי שאיש אינו רשאי להכות "שום נפש מישראל", כך שום בעל אינו רשאי להכות את אשתו, שהרי אף היא נפש מישראל . אולם על אף חוסר הצדק שבדבר, איש אינו נוקף אצבע כדי להבהיר שאף אחד לא "השליט האיש . . . להכות אשתו" ; רוצה לומר, שמרותו עליה אינה מתירה לו להכותה . לכן מציע ר' פרץ לתקן תקנה שתוכל להביא לפתרון בעיה חברתית זו . ר' פרץ מציע שהקהילה תתערב בעניינים שבצנעה של המשפחה, וקובע בפירוש שהכאת נשים אינה עניין פ...
אל הספר