ה ת ר ת ה כ א ת נ ש י ם “ כ ד י ן “ 141 דבריו ב'משנה תורה', ששם הוא כותב שבעל החובל באשתו חייב לפצותה מייד על הנזק, הכאב והבושה . דמי הפיצויים שייכים לה בלבד והיא רשאית לעשות בהם כרצונה, והבעל חייב לטפל בה : במה דברים אמורים ? בשחבלו בה אחרים . אבל הבעל שחבל באשתו חייב לשלם לה מיד כל הנזק והצער וכל הבושת, והכל שלה ואין לבעל בהן פירות, ואם רצתה ליתן הדמים לאחר נותנת, וכזה הורו הגאונים . והבעל 33 מרפא אותה כדרך שמרפא כל חליה . החובל באשתו כל הנזק והצער והבושת שלה ואין הבעל אוכל פירותיהן, 34 כמו שיתבאר בהלכות חובל . הפסיקה שהאישה רשאית להשתמש בכספה כראות עיניה שנויה במחלוקת, אך כפי שראינו לעיל בפרק 5 , הרמב"ם פוסק כך : שאלה : אדם א' נשא אשה והתחיל להקניטה ולקללה ולהכותה הַרבה עד למאד, עד אשר קצה בחייה עמו . וא"ל [ = אמר לה ] : אם תרצי שאשב עמך בשלום תנכי לי המאוחר שליך ואני אגרשך, עד שמרוב פחדה נכתה מאוחרה . אח"כ אמ' שתשב עמו ככה ושוב לא יתקוטט עמה, והיא מפחדת לחזור אליו . התתחייב לצאת מבלי מאוחר אם לא . תשובה : אם מסרה על זה מודעא בפני עדים שיכירו אונסה אשר מפניו נכתה מאוחרה לא הפסידה מא...
אל הספר