ה ל כ ו ת י ס ו ד ו ע ק ר ו נ ו ת ה מ ת נ ג ד י ם ל ה כ א ת נש י ם 119 הבינו שהאשה גם עלולה לפתח רגשות שנאה כלפי בעלה ולהעדיף לחיות בלעדיו ( בניגוד לקביעתו של ריש לקיש, שבכל תנאי אשה מעדיפה נישואין על בדידות ) . במקרה זה אומללות האשה אמיתית, והסירוב לקיים יחסי אישות אינו משמש אמצעי לסחוט ויתורים . ועל כן הבטיחו החכמים — באמצעות תנאי מיוחד שהוסף בכתובּה — שהאשה תקבל לפחות מקצת 4 מכתובּתה, ויותר מכך, שתוכל בפועל ליזום את הגירושין . כפי שריסקין מעיר בצדק, העניין השני הוא חידוש מהפכני . העובדה שחכמים מכירים ב"אומללות אמיתית" ( היפוכה של אהבת אמת ) מעניינת . חכמי התלמוד מגלים אהדה כלפי אישה שבעלה מאוס עליה : היכי דמיא מורדת [ כיצד היא מורדת ] ? אמר אמימר : דאמרה בעינא ליה ומצערנא ליה [ אם אמרה : אני רוצה להיות נשואה לו, אבל אני רוצה לצער אותו ] ; אבל אמרה מאיס [ מאוס ] עלי — לא כייפינן לה [ לא כופים אותה לקיים יחסי אישות בעוד שמפחיתים מכתובתה ] . מר זוטרא אמר : כייפינן לה [ כופים אותה ] . הוה עובדא ואכפה מר זוטרא [ היה מעשה שרב זוטרא כפה על אישה להישאר עם בעלה ] . . . ולא 5 היא [ אבל לא כך ...
אל הספר