230 ה ס פ ר ו ת כ נ וג ד ן למגע עם חוויות גולמיות, עם פנטזיות ראשיתיות ועם הממשי . מגע גבולי זה מאפשר לשנות את מה שקפ ( ק ) א בתוכו והתקבע עד שלא ניתן לגעת בו . אך בעקבות הקריאה משהו מתערער בתוך קולקה ועולות ופורצות תמונות זיכרון קשות וכאובות . אני חושב שלא הייתי נזכר בעניין הזה, לא הייתי חורת את התמונה הזאת ואת משמעותה בזיכרוני, אלמלא עלתה לנגד עיני שוב, שנים רבות מאוחר 40 יותר, כשקראתי את סיפורו של קפקא [ . . . ] "במושבת העונשין" . אמירה מעניינת זו של קולקה קשורה ליחסים שבין זיכרון ושכחה של הטראומה . מן הדברים עולה הפרדוקס, שלאחר נתק ושכחה רבת-שנים, הרישום של האירוע, שנותר כגוף זר ביחס לזיכרון עקב השבר הטראומטי, שב וקיבל חיים, ומצא את מקומו בזיכרונו במהלך ועקב הקריאה, משום שעתה אפשר היה להעניק לו גם משמעות . ההתרחשות הטראומטית יצרה מעין “חור“ שלא ניתן היה לייצגו ולחשוב עליו . המפגש עם הטקסט הספרותי חולל מגע, גם אם לא פשוט, עם חוויה זו . קולקה זיהה במושבת העונשין את אותו סוג מוזר של “צדק“, שתקף רק “שָׁם“ שאותו חווה כמכונה “גאונית“, פרברטית . מכונה הרושמת על בשרו של הנידון משפטים, שהופ...
אל הספר