222 ה ס פ ר ו ת כ נ וג ד ן כאן הן לחוקי הדקדוק ובמיוחד לתחביר ( חוקי השפה ) והן להליך משפטי . כזכור, אחד הטקסטים בהם קולקה קורא הוא לפני החוק . תנועה זו של ערעור, וחיבור לאפשרות טרנספורמטיבית היא מהלך המתייחס בעיקר לשני הטקסטים של קפקא, שכן בקריאה בטקסט של קלייסט מדובר בהזדהות עם הגיבור המעוררת חוויית תאומות ; לקפקא, לעומת זאת, נראה ששמור מקום מיוחד . קולקה עצמו מצטט את קפקא כמוטו בפתח ספרו : נותר נוף החורבות שאין לו פשר . — היסטוריה מנסה לפרש את שאין לו פשר . מאחר שיסודה באמת, הכרח שתיגמר שוב במה שאין לו פשר / על פי משל של קפקא מובאה זו עוסקת בשאלת האפשרות לפרש את מה שלמרות זאת נותר חסר פשר בתוך הניסיון לתת מילים ומשמעות להיסטוריה . אך האמת חורגת מכל אפשרות לשיים אותה במילים, וכך גם ההיסטוריה . שאלות אלו נמצאות בליבת נוף החורבות שהותירה אושוויץ בנפשו . זהו ניסיונו להתמודד עם טראומה שלא ניתנה לעיכול, להבנה ולייצוג בשפה . זהו מאבקו של קולקה להתמודד עם החורבן שלו, בניסיון לפרש ולתת פשר למה שהתחולל בתוכו בעקבות אושוויץ, שהפכה לקואורדינטה של מקום, שהוא “מעבר לאפשרות 18 לאזור הגוויעה של האנ...
אל הספר