206 ה ס פ ר ו ת כ נ וג ד ן אותם, לעיתים כי הם שותקים ואינם יכולים לדבר ולשתף במצבם ; לעיתים כי הם מוצפים ואינם יכולים להפסיק את שטף הדיבור ; ולעיתים הכאב הנפשי רב מדי ואין להם עניין בהתנהלות היומיומית של המחלקה שנמצאת בבית חולים פסיכיאטרי . אדגים שתי וינייטות מתוך קבוצה טיפולית שהתקיימה למטופלים מעל גיל 18 , במהלך שנה שלמה אחת לשבוע, ובה הובאו למשתתפים שירים אליהם הם התבקשו להתייחס . קבוצה זו הייתה קבוצת רכבת, והשתתפו בה כל מי שהיה מאושפז במחלקה ביום בו הקבוצה נפגשה . מקרה ראשון — באחת הקבוצות, לאחר הקראת השיר של לאה גולדברג זה לא הים, מטופל שהוגדר גבולי מבחינה קוגניטיבית, ואחרי שיצא ממצב פסיכוטי חריף, היה באופן מפתיע הראשון לדבר, כאשר לרוב שתק לפני כן . 103 זה לא הים / לאה גולדברג זֶה לֹא הַיָּם אֲשֶׁר בֵּינֵינוּ, זֶה לֹא הַתְּהוֹם אֲשֶׁר בֵּינֵינוּ, זֶה לֹא הַזְּמַן אֲשֶׁר בֵּינֵינוּ זֶה — אָנוּ שְׁנֵינוּ אֲשֶׁר בֵּינֵינוּ . הוא התייחס לצער שהפרידה מבת זוג, שעזבה אותו, גרמה לו לחוש . אמנם הוא עשה זאת ללא הרבה מילים אך הצליח להעביר את תחושות הקושי והמצוקה . השיר עורר בו את חוויית הפרי...
אל הספר