204 ה ס פ ר ו ת כ נ וג ד ן הפנימי של הנער . ליברמן מדגימה כיצד שימוש בעולם הפנטזיה הספרותי מכניס תנועה למקום המוות, הקשור לסופיות, ויוצר מרחב שמאפשר להתאושש מההלם שמפגש כזה מייצר . הסיפור מעביר את הקורא משפה רגילה, שמדברת על המוות, לשפה פואטית, שמדברת את המוות . קפיצת השפות מאפשרת ריכוך גבולות והצגת המציאות והפנטזיה כשלם . כך הסיפור לוקח שפה שרב בה המחנק, ומעביר אותה לשפה מועשרת בחמצן . הסיפור מעורר בקורא את הפונקציה הפואטית, ומאפשר לו לברוא את עולמו ולתת לו משמעות אישית . במאמרה ליברמן מראה כיצד המעבר לארץ פנטזיה מאפשר ריכוך של גבולות המציאות, ויצירת מרחב מעברי, בו ניתן, כפי שניסח ויניקוט, להניע תהליך של הסמלה . הפנטזיה מאפשרת לחתור תחת גבולות המציאות ולמצוא את הקול האישי בתהליך של יצירת מרחב דמיוני . זוהי הפונקציה הפואטית שנבנית במהלך הקריאה והטיפול, שתאפשר לאדם לעשות שימוש בפונקציה חשובה זו גם בהמשך . פונקציה שתחילתה יכולה להיות אתחול תהליך הכינון הלשוני, בכניסה למרחב הדמיוני ובאמצעות כך שימוש במרחב המעבר בין "אני" ל"לא-אני" . מה שחשוב לענייננו הוא שבתהליך הקריאה הקורא / המטופל יכול...
אל הספר