196 ה ס פ ר ו ת כ נ וג ד ן האתיופית . ראשית אציג בקצרה את מה שהתחולל בקבוצת האימהות . בתחילה הקריאה המטפלת, שייצגה את התרבות המערבית, סיפורים 83 זאת מאחר שבתחילה אף משתתפתאתיופיים מתוך הספר תַּרַת תַּרַת . לא זכרה סיפור-עם שסופר לה, גם לא המנחה שעלתה מאתיופיה בגיל ההתבגרות . אך ככל שנכנסו יותר סיפורים לקבוצה וזכו ללגיטימציה, הם הדהדו משהו מוכר מן העבר, מן המורשת . בעקבות כך הופיעו דמויות, ייצוגים תרבותיים, נרטיבים מוכרים, כמו גם התרופות והסעד שסיפורים אלו נותנים, עוררו רגשות, ומשהו חי התעורר בקבוצה . ראשית הייתה זו אסתר המנחה שנזכרה בסיפורים מילדותה והוסיפה מעולם הסיפורים שלה ושל אביה השופט, ולאט לאט המשתתפות החלו לספר סיפורים אתיופיים העוסקים ביחסים, ברגשות ובהתמודדות במשפחה ובעולם שבחוץ . בשלב זה הנשים הציגו את שמן ואת הזיקה של השם המקורי לתרבות ולמורשת שלהן . מהר מאד השפה המדוברת בקבוצה הפכה להיות אמהרית וחוויית 84 הזרות הייתה נחלתה של המנחה המערבית . הקבוצה נעשתה מקום לליבון קשיים מן העבר ומן ההווה : קשיים הנוגעים לתהליכי הקליטה של המשפחה ושל הילדים בפרט . הקבוצה הייתה למקור כוח לר...
אל הספר