172 ה ס פ ר ו ת כ נ וג ד ן מוסדותיה הסימבוליים . והופכת לנוגדן הפואטי, שמכניס את "הממשי" על הריבוי והמגוון שבו, חושף אפשרויות קיומיות אחרות ונותן ביטוי לצורות חברתיות שמודרות . הנוגדן מכניס את החולי, הכאב, האובדן והשיגעון ומאפשר מגע עם מה שאינו מילולי . באלו נמצא הפוטנציאל המרפא . כזה המאפשר מגע וחיבור, שינוי, תנועה, טרנספורמציה וכינון עצמי בלשון . הטקסט הספרותי מאפשר לקורא לעבור שינוי יחד עם גיבור הסיפור . השימוש בגבולות הדמיון, שהסיפור מציע, חותר תחת גבולות המציאות ובכך פורם את התפיסות המקובלות, מה שמאפשר, כפי שעלה למשל במחקר שעוסק בקולן של נשים, לקוראת ליצור את קולה האישי, השונה מהסדר החברתי הרגיל בקהילה בה היא חיה — קול המאפשר חיבור גם 20 מדובר בתנועה, שינוי וטרנספורמציה שהקורא / המטופל יכולאל האחר . לעבור במהלך הקריאה . אך הכוח הטרנספורמטיבי העיקרי והפוטנציאל בו אנו עוסקים טמון ברובד הלשוני, הנותן ביטוי לתהליכי ההזדהות הלשוניים שהופרו, כמו למשל, בפגיעה מינית שבהם הנפגעת אינה יכולה לבטא בשפה את מה שהתרחש . קולה מושתק בתוכה, במשפחתה ובספֵרה החברתית, ואפילו הדיבור על גילוי העריות נתפ...
אל הספר