פ ני י ת ה ס פ ר ו ת כ נ ג ד ה ש פ ה כ ח תי ר ה מ ת ו כ ה ו מ ע ב ר ל ה 157 מסופר, ויצירת מגע עם בדידות קיומית בשטח ההפקר שבין החיים והמוות . בכך יכולה הספרות לבטא את מה שלא ניתן לחשוב עליו — על רגע הלידה ורגע המיתה, שנרשם כבר ברגע הלידה . אולי ברגע הלידה, בכניסה שלנו לחיים, יש הרף עין של המוות שבו מת קיומנו התוך-רחמי ונגמר לבלי שוב ; ובין הנשימה האוקיאנית האחרונה 202 לנשימת האוויר הראשונה נרשם בנו לעתיד החנק של המוות . מבין האפשרויות הספרותיות שאהרוני מונה ראוי לציון "המבע המשולב", בו למרות שיש רק גיבור אחד לסיפור, הרי שבטקסט נמצאים שני דוברים, שמעבירים לנו את התודעה של המספר שהוא הגיבור ושל המחבר . הטקסט משכנע אותנו שיש קול יחיד ובו בזמן נוטע בנו ספק ומשכנע אותנו שזה 203 שבאמצעותו היא בלתי אפשרי . כך למשל, הגיבור של הגשם הצהוב , מדגימה את הרעיון שלה, הולך לקראת מותו . הוא נטוש ובודד בכפר שהתרוקן מתושביו, ומצוי בשתיקה ארוכת שנים . אבל המחבר מתמלל את עולמו הפנימי ומצליח גם להעביר את המגע עם ידיעת המוות, את "האלביתי" . הטקסט הספרותי מצליח להעביר מחוזות נפש טרום-מילוליים, רישומים של הנפש...
אל הספר