פרק שלישי: פניית הספרות כנגד השפה כחתירה מתוכה ומעבר לה

102 ה ס פ ר ו ת כ נ וג ד ן יסוד אונטולוגי מתמיד בחייו . לכן הספרות, כפי שטוענת צאל, אינה משמשת מקלט לפנטזיה, אלא מציעה להתמודד עם מכאובי החיים — התמודדות המאפשרת קיום בתוך החיים, אך כזו החוצה את מסלול גבולות הוודאויות 4 המוכרות ואת מסורת הטיעון הרציונלי-רפלקטיבי . לאורך הדורות הספרות מהווה מצע עשיר לפרשנות, כזה המרחיב את הבנתנו, מעורר את הדמיון ופותח את יכולת המחשבה . האדם כיש מפרש נותן פשר ומשמעות לעולמו, ועושה זאת כאקט של חירות ומתוך חופש בחירה . פרשנויות מחודשות מוצעות לטקסטים קנוניים שנכנסו לפנתאון הנצח . מגמה זו צברה תאוצה עם הגישות הפוסט-מודרניסטיות, בהן הקורא נתפס ככותב מחדש את הטקסט, מה שמעיד על יכולותיו הרבות של המפרש ועל אפשרויות החידוש . תפיסת הסובייקט המפרש של הטקסט הספרותי היא בעלת ערך רב בכלל, ובוודאי גם בחדר הטיפול . יחד עם זאת לא ניתן שלא להתייחס לכוחו של הטקסט שנראה שהוא רחב יותר מכל תפיסה תאורטית כזו או אחרת שעושים בה שימוש פרשני . בפרק זה אבחן את תרומתו של הטקסט למפגש שמתרחש בינו לבין הקורא בהקשר לחתרנות . אסקור תאוריות שעוסקות "באלכימיה" זו של הטקסט הספרותי ובפעולתה...  אל הספר