הפרובלמטיות של השפה אצל בקט באֵלוֹשֵׁם

ש א ל ת ה ס פ ר ו ת ו ח ת ר נ ו ת ה 93 100 השפה מבחינתו מהשפה, שהיא “עריקה יחידה אפשרית, עמוק פנימה“ . היא סימן לשוני החרות בנפש, סימן שאינו ניתן להסרה . בניסיונו הנואש לפרום את המשמעות הוא מתקיף כל אפשרות לחיבור ומנסה לפרק מושגים מרכזיים בתפיסה התרבותית . הניסיון לקרוע את השפה מעליו מוביל אותו לחוויית ייאוש, שכן כיצד טקסט ספרותי או אדם יכולים להיוותר ללא שפה ? את הפרימה הראשונה נמצא כבר בכותרת הספר אֵלוֹשֵׁם ( the unnamable ) . שם הספר מעיד על חסר-שם, ללא שם, מה שאינו מאפשר מתן משמעות . זוהי אנטי משמעות . שכן הצבעה על משהו או מישהו באמצעות שם מאפשרת חוויה של זהות ושייכות . השֵם הפרטי שלנו מוענק על ידי אחר ובכך מועברת מורשת משפחתית חברתית-תרבותית שיש לה משמעות בין- דורית והסדרה של יחסים עם אחרים . ולכן “כשמדברים על אדם, מדברים 101 הפקעה עליו יחד עם סך כל החוויות התרבותיות שלו . השלם יוצר יחידה“ . זו של השם קוטעת את המורשת המשפחתית והתרבותית על כל המשמעויות 102 ולכן שהשם נושא . כפי שכותב גם בקט “בלי שמות פרטיים, אין גאולה“ . הוא מתרצה ונותן לגיבור אחר את השם ווֹרְם — תולעת בעברית — כפי ...  אל הספר