פרק ראשון: בעיית הייצוג בשפה והמענה הפואטי לה

30 ה ס פ ר ו ת כ נ וג ד ן האנושית והקושי של הניצולים למסור עדות על זוועה זו, ולהצליח בכלל לבטא משהו ממנה . היה זה אדורנו ( 1949 ) , שייצג את הקול הברור ביותר של משבר זה, כששאל האם תיתכן כלל עוד כתיבת שירה לאחר אושוויץ ? בהמשך אדורנו חזר בו והכיר דווקא בכוחה של השפה הפואטית להעביר את מה שחומק מן השפה הרגילה, ובכך ביכולתה להעביר לקורא את מצבי הגבול האנושיים של אזורי הטראומה . יתרה מכך, הוא אף טען כי חובתה האתית של השפה הפואטית לתת במה שוות ערך להיסטוריה 4 נקודה זו חשובה לענייננו, שכןכמענה לסבל אנושי, פוליטי ותודעתי . לספרות יש מנעד רחב שמאפשר להתמודד עם מגבלות אלו . היא מציעה היבט ביקורתי, שיכול “לשחרר את האדם מקיומו הריאלי הכפוי ולאפשר 5 מירב רוט המשיכה כיוון זה וזיהתה בספרותלו לבחון את יחסו לקיום“ . את החירות שמאפשרת לקורא לחרוג מגבולות העצמי שלו . זוהי חוויה של טרנסצנדנציה כשניתן לחרוג מעבר לגבולות זהותו של ‘האני‘, ומעבר 6 הספרות, אם כן, מכניסה לחיינו את מהלעולו של הגוף ושל חרדת המוות . שאפשרי ולא רק את מה שכפוי עלינו, שנתפס כהכרחי, ומה שקורה ונתפס כעובדות אלא, כפי שטען גם אריסטו שראה...  אל הספר