א ל י ש י י נ פ לד ח ר י ת ד ב ר מ א תא 4 9 בעמודים נפלאים, רוסה מפרש את היצירה הזו של ורמיר : בתמונה זו, את עצמו באופןרייצ טרט, ורמיר אינו מ שרבים פירשוה כאוטופור פרונטלי . הצייר מסרב להראות לנו את הצד הנראה שלו, להתמסר למשחק ההכפלה העצמית, השכפול העצמי, או למשחק יצירת הכפיל . והדבר הופך : לשופע שמחה – כפי שרוסה מתאר זאת – את הציור הזה ו העסוק בציורו . כלשהאחרהוא מצויר שם מן הגב, כאילו היה זה צייר לא בלבוש, לא בגובה ולא בתנוחת הצייר ; – ם סימן מזהה אינו ניכר שו שום חיבה מיוחדת אינה ניכרת ביחסו של הצייר כלפי עצמו . יחד עם שופע שמחת חיים הקורנת – כמו כל הציורים של ורמיר – זאת, ציור זה מראהומעיד על התלהבות תמידית ל,תופס באחת את הצופה,מכל עבר פוט לפי רגע זה של אושר, נשתכנע בקלות שמי שעשהאם נש . הדברים רגע אחד מאושרו, היה יכול לעשות זאתולוזאת, אם הטביע בציורו שלפני ולרגע שאחרי . רק הזמן חסר לו כדי לחגוג באותה המידה גם לרגע ( 66עמ'את כל הרגעים ואת כל הדברים . ) וכך חותם רוסה : להיות אדישומשמעתיתיעצמית אמבאהבהלאהוב את עצמך לכל ההעתקים של עצמך כפי שהם עשויים להיראות לזולת, ובאמצעות גם לעצמי ....
אל הספר