מוות וזמן

געגוע אל המוחלט 310 סופי, והוא-האדישות, הוא יחס אל האין- הזמן הוא יחס לשונות המתגלה באי נובע מהפער הבלתי ניתן לגישור שבין התשוקה המטפיזית לבין הנחשק . טהור, אלא רואה בו בעיקר את- לוינס אינו מגדיר את המוות כאין או אין המוחלטת שאין מהם דרך חזרה . כל מה אנחנו יכולים המסתורין והבדידות לומר על המוות או על למוּת, הוא כותב, "קיבלנוהו מיד שנייה ] . . . [ כל מה שאנו יודעים ] . . . [ בא לנו מהשפה המכנה אותם, המביעה היגדים : אמירות 37 כלליות, פתגמיות, פיוטיות או דתיות" ; המיתה שאנו יכולים להבין מהשפה ומההתבוננות במותו של האחר מציינת עצירה של התנועות ההבעתיות, סוף של קיים, שיתוק הניידות של הפנים, היעלמותם של בזמן, הוא מוסיף, המוות הוא עזיבה אל עבר הלא ידוע, "עזיבה- סימנים ; בו 38 ללא חזרה, עזיבה בלי להשאיר כתובת" . 39 ם אינו טבעי, אלא דורש הסבר פלאי", "המוות לעול כותב לוינס, ( ; ניתן Levy - Bruhl בריל ) - המהדהד את עמדתו של האנתרופולוג לוסיאן לוי סופי, אלא שלסובייקט אין שום- לומר כי יחסנו למוות מבטא יחס אל האין לאחר מותו ; השאלה אם הנפש ומשה אפשרות לדעת מה יהיה ואם יהיה איזו תצורה, נותרת מחוץ לשיח ...  אל הספר