"השער שדרכו נכנס האינסופי אל הדיבור"

703מיתוסים, חלומות וגבולות השפה – "חיים שאחרי המוות" 20 כ"פנים נושאי סמכות" ; לוינס מבחין בין אחרוּת לבין אחרוּת מוחלטת ; אמנם אינו מוכר, אך רהאח נה היא מושאה של התשוקה המטפיזית ; האחרו הוא מכיל את פוטנציאל הפיכתו למוכר עם שילובו בתודעה, ולעומתו , מטבעו, אינו יכול להפוך למוּכר, ומאחר שלעולם לא יוכל טהאחר המוחל להיטמע בסובייקט התופש, על האחרון לכבד את אחרותו המוחלטת ; רגש לשיטתו של לוינס, לתשוקה שלא תבוא על סיפוקה לעולם, כבוד זה משול, כיוון שככל שהסובייקט יחתור להתקרב לאחרוּת כך ייווכח כי המטרה ( autrui הלוינסי הוא האדם האחר ) טהאחר המוחל הולכת ומתרחקת ממנו ; שבסובייקט, כיוון שהוא מחולל שבר בעצמי כישות זהה יסופ-האין והוא גם 21 לעצמה ; ת המתוארת אינה סימן לכישלון אלא הדגשת ייחודיותו שלהשניוּ האדם, של אופיו הלא נגיש של הזולת . החיצוניות, או האלוהיות של קטיעה – החיצוניות, שהזולת מראה בה את פניו, היא ערעור על האני העצמי בבד את המימד האין- של הזרם השרירותי והטבעי של חירותו, המציינת בד ו האחת והיחידה שאין דומה לה ; מכאן, עבור לוינס היחס סופי של אחריות- סופי אינו בבחינת ידיעה אלא הוא "תשוקה הניזונה...  אל הספר