פילוסופיה נוצרית־קתולית והרנסנס

געגוע אל המוחלט 34 האדם, הוויה בלתי משתנית, נצחית והכרחית . תפישתו זו נשענת, ככל הנראה, על חוויה מיסטית שחווה ודרכה הועמד פנים אל פנים מול ההשתנות של האל הקיים- האנטיתזה בין ארעיותו הפרטיקולרית לבין אי 69 ועומד . על הגיוני להסכים לאמונה באלמוות, טען אוגוסטינוס בחיבורו 70 ( , De libere arbitrio ) רה החופשיתהבחי אלא שהאמונה האפלטונית נפש נעדרה תמיכה של- בהישארות הנפש שנשענה על דיאלקטיקת גוף הכתבים הקדושים, ואילו זו שלו נשענת על האמונה בישו הקם לתחייה . איש מלבד כריסטוס אינו נקי מחטא . ההסתאבות – הגשמי – בעולם הזה החיים בעולם מותירה כתמים על כל אחד ואחד, והיחידיומית של-היום נידון לתהליך היטהרות ארוך ומתמשך גם לאחר מות הגוף, שכן מותו הפיזי של הגוף הוא רק אפיזודה ; לאחר המוות, הוא כותב, יהיו כאלה שמנוחתם תופרע על ידי חלומות שיביאו אותם לידי פסק זמן של מחשבות והרהורים, והי הוא ריפויי והגיהינום אינו אלא הנפש בעיוורונהאבל העונש האל ובניכורה מהאל . עלעמוקותהשפיע הנפש חזרתעל ( Porphyrios ) פורפיריוסשלחיבורו כיהתפישהאת ( Plotinus ) פלוטינוס ממורושאבפורפיריוס אוגוסטינוס . חייםהוויה,שלאלוהישילושמצו...  אל הספר