של "שם חדר החדשות" ( "מה עושה אז הנעזב מאחור, הקופה המפוצחת", 207 ) משולבות שיחות מדומיינות שלייפציג מנהל בינו לבין עצמו, המתארות אירוע אחד במספר אופנים חלופיים . כהנא-כרמון נוקטת כאן בטכניקה של חזרה מעגלית על אותו אירוע, כל פעם באופן אחר, תוך שהיא מדמה טכניקה של "חזרה לאחור" ( rewind ) הלקוחה מהקולנוע : לייפציג, כצופה בסרט או כמאזין לתסכית מוקלט, עוצר את ההקלטה המדומיינת של האירוע במוחו - מחזיר לאחור - ומתחיל לצפות מהתחלה . אלא שבכל פעם נולדת גרסה אחרת של הקשר הזוגי, המודגמת באמצעות אני-מדומיין של הגיבור ( "בובת אני" ) המשוחח עם האני המדומיין של וונדי, כפי שהוא מבין אותה . באמצעות ארבע גרסאות אלטרנטיביות של המציאות מנסה לייפציג, ההלום כתוצאה מחוסר הצלחתו של הקשר הרומנטי, להסביר מחדש את הרקע לפרידה שלו מוונדי . כמו בטכניקת הפתקים, גם כאן המסגרת היא תבנית שחוזרת על עצמה, אך תוכן השיחה המתנהלת בין "בובת האני" 84 ל"בובת וונדי" שונה . בהמשך מנסח לייפציג שאלון בינארי המורכב משאלות סגורות ומשאלות שהתשובה עליהן היא כן / לא, שבאמצעותו הוא מבקש לברר את עמדתה של וונדי כלפיו וכלפי הרומן שלא מתנהל...
אל הספר