נספח: האבל שלא נעשה: הסיפור שאינו נגמר של הפוסט־טראומה

156 מנשה כהן תגובה לאובדן מלווה גם את החוויה וההתנהגות של הפוסט- טראומטי, אולם בשונה מאובדנים מוגדרים אחרים המתוארים בספרות - אובדן של אדם קרוב, של איבר או פונקציה ואובדן של "שקט נפשי" עקב עקירה או פליטוּת ( 1987 , Katz and Florian ) , הפוסט-טראומה אינה מזוהה או מטופלת כ"אובדן" . פעמים רבות אין אצל הנפגע הפוסט-טראומטי אובדן סופי של אובייקט מוגדר ולאור זאת אין המשגה של אובדן במסגרות התקשורת הבין-אישית - לא בטיפול ולא מחוצה לו, ובעקבות כך חסר תהליך האבל, שיכול לאפשר קבלה והשלמה . במאמר הנוכחי נעסוק בסוגיה זו של אובדן של אותה ישות פנימית, אותה "זהות" או "עצמיות", שמאפשרת חוויה של רציפות, קוהרנטיות ויכולת הנעה עצמית . אובדנים אצל הנפגע הפוסט-טראומטי יכולים לכלול משבר זהות ( 1950 , Erikson ) , משבר במערכת האמונות ( 1995 , Janoff - Bulman ) , פרגמנטציה של האני, הבאה לידי ביטוי במצבים דיסוציאטיביים ( 2007 / 1996 , . Van der Kolk et al ) , פגיעה נרקיסיסטית ( , Wilson 2006 ) או פגיעה בחלקי עצמי ( selves ) שונים ( 2003 , Brewin ) . ברמה החווייתית, הנפגע הפוסט-טראומטי חווה אובדן של שמחת חיים, דיכ...  אל הספר