של המינוטאור במשל שהוא טווה ב"ביתו של אסטריון" . על פי המלומד היווני אפולודורס שאותו מצטט בורחס באפיגרף לסיפור, אסטריון הוא השם שניתן למינוטאור, וביתו של אסטריון הוא הלבירינת . אסטריון אוהב את המבוך שלו ואף גאה בו ; הוא רואה במבוך את תבנית העולם . לעיתים הוא מדמיין שהגיע אליו אורח, אסטריון השני, ולאורח זה, אשר מפיג את בדידותו, הוא מראה את ביתו . בקולו של המינוטאור מספר לנו בורחס : ארוכות הגיתי גם בבית עצמו . חלקיו מתרבים ללא הרף, כל מקום בו הוא גם מקום אחר [ . . . ] גודלו של הבית הוא כגודלו של העולם . למעשה הוא-הוא העולם . ואף-על-פי-כן, מיציתי עד תום את חצרותיו [ . . . ] ןהגעתי אל הרחוב, משם ראיתי את היכל הגרזנים ואת הים . לא הבנתי כיצד קרה הדבר עד לאותו הרגע כאשר התגלה לי בחזון-לילי כי גם מספר הימים וההיכלות הוא ארבע-עשר ( אינסופי ) , שהרי כל דבר קיים בעת ובעונה אחת פעמים רבות ( ארבע-עשרה פעמים ) , ורק שני דברים, דומני, אין להם כפילות : שמש מעורפלת מעל ואסטריון מתחת . ואולי אף בראתי בעצמי את השמש ואת הכוכבים ואת הבית האדיר הזה, ורק איני זוכר זאת עוד ( בורחס 1993 : 133 ) . פסקה זו מתאר...
אל הספר