282 אילנה לאור האירועים שאני עוסקת בהם בקליניקה ובספר זה הם כבדי משקל . אז למה כיניתי אותם "הרפתקאות" ? השם נבחר על ידי באופן ספונטני . יחד עם זה, ככל שהמשכתי בכתיבה יכולתי לתרגם לעצמי בחירה זו . המילה "הרפתקאות" דייקה אותי עוד לפני שנתתי לה פשר בתוכי . היא הבהירה את עצמי לעצמי . אני חוזרת לפתח הדבר האישי שמופיע בתחילת ספר זה ואצטט ממנו : "הדברים שאני כותבת, חלקם מתגלים לי ומתנסחים לי תוך כדי תהליך הכתיבה . ואני אוהבת את התהליך הזה של גילוי עצמי ולא אוהבת אותו, אך הוא בנפשי . " זה תהליך מרתק מחד גיסא ולא נותן מנוח מאידך גיסא . עבורי, כל תאוריה וכל קליניקה הן הרפתקה . להבנתי - ותאורטיקנים רבים מדגישים זאת בשפות תאורטיות שונות - כדאי שנהיה מופתעים בתוך הקליניקה שלנו . ללא חוויה של הפתעה וגילוי או ויטליות, העשייה הטיפולית שלנו עלולה להיות משמימה ולשחזר עבורנו ועבור מטופלינו מצבים דיסוציאטיביים המפעילים אותנו מבלי שנבחין בכך . ויטליות אינה מבטלת את ממד החרדה . כל הרפתקה מלווה בחרדה, אך היא אינה חרדה משתקת, אלא כזו הכרוכה בתנועה ובשינוי . אין לדעת כיצד נפעל וכיצד נתקשר ויטליות זו, שהרי אנו ...
אל הספר