182 אילנה לאור לדרוש מעצמי ומהמודרך, וכל זה בתהליך עמוק, חושף וחשוף - בתהליכים אלו אנו חוברים לפחד בפוגשנו אזורים בנפש שלא קל לנו איתם, הן כמדריכים והן כמודרכים . אנו אוחזים בתקווה שגם כשקשה או כשמרגישים שאין מוצא, אנחנו כמדריכים מחפשים את הדרך לגדל, להיטיב . אכן, תקווה ופחד . תהליך ההדרכה הנשען על החשיבה ההתייחסותית הוא, בעיניי, תהליך אינטימי ביותר, כזה שדורש מאיתנו כמדריכים יכולת להתבונן בהתרחשות ולנוע בתוך תהליך זה . יכולות אלו מאפשרות, בעיניי, את הריבוי, את הרחבת העולם הפנימי והעמקתו ואת הרחבת האפשרות למפגשים עם ה"אחר", זה שמחוצה לנו וזה שבתוכנו . הרחבה זו מכוונת בראש ובראשונה למודרך, אך קריטית גם למטופל וגם למדריך . מה מתרחש בהדרכה ? מה כה אינטימי ? על מה ההתבוננות ועל איזה ריבוי מדובר ? אביא כאן את מחשבותיי על תהליך זה, שהוא בראש ובראשונה מערכת יחסים . עמנואל ברמן כותב : ההבנה הדינמית של המטופל היא מרכיב חשוב בכל הדרכה, אולם כאשר אינה זוכה להשלמה על ידי הבנה דינמית של השותפים האחרים בסיטואציה - המטפל, המדריך, לעיתים תכופות גם המוסד וכן של יחסי הגומלין המורכבים ביניהם - הרי שהחשיב...
אל הספר