102 אילנה לאור מבוא אלה, כבת ,60 מטופלת שלי זה מספר שנים בטיפול שבועי, פותחת פגישה כך : אלה : "קרתה לי חוויה עלומה . אני לא מוצאת קצה חוט להבין אותה ולדעת מה עושים" . לאחר הפתיחה הזו, אלה מספרת לי על אירוע שאיתו היא מתמודדת בעבודה . זו פעם ראשונה שאלה מספרת על אירוע שקרה לה שם . היא תמיד מסתדרת, טוב לה והיא מוערכת מאוד, והינה לפתע, אחד מהאנשים שם כעס מאוד על מהלך שעשתה . אלה ניסתה להבין ולהסביר, אך הוא סירב לדבר איתה . ועכשיו לדבריה, היא לא יודעת מה עושים, "האם להתקשר חזרה או לא להתקשר ? " זכותו להפסיק את הקשר, אך עד לאותו אירוע היה ביניהם קשר טוב, לדבריה . אלה תולה בי מבט ומחכה . חשוב לי לציין שדבריה של אלה הובאו במלואם . לא מדובר בסיכום שלהם או דוגמה . אלה לא סיפרה מאומה על האיש שאותו הזכירה, מה היה האירוע שבעטיו כעס, איפה כל האירוע התרחש או כל פרט אחר . זה כל מה שסיפרה . אני מוצאת את עצמי עסוקה בצורת השיח של אלה . הדיבור שלה יוצר בי תחושת אי-נוחות . מחד גיסא, ניתן בהחלט להבין מה היא אומרת, ומאידך גיסא, השימוש שלה בשפה אינו שגרתי ונחווה על ידי כרמז, כמו עקבות בחול, להמשיך ולחפש . המו...
אל הספר