74 אילנה לאור לוותר, למרות שידעתי שאני מסתכנת . זה לא הטיפול המועדף על אנשי מקצוע, והביקורת על טיפול שכזה עלולה להיות קטלנית . לשמחתי, המאמר התקבל לפרסום . כנהוג בכתב עת זה מפעם לפעם, נבחר מאמר שעליו דנים שלושה אנשי מקצוע . זכיתי, והמאמר נבחר להתדיינות, בצירוף מאמרו של אנתוני באס . המקרה של יוסי זכה לתגובה שלילית רק מצד אחד המתדיינים, שלטענתו הטיפול למעשה לא התחיל . המשכתי לאתגר את עצמי ואת הקהל שלי בהרצאות שנתתי במסגרות שונות, והרבתי להציג את הטיפול ביוסי . נהניתי לאסוף את הביקורות שתמיד נשמעו ידעניות מאוד . צורת העבודה שלי זכתה לשבחים רבים, אך הביקורת תמיד הייתה דומה : שהמועד שבו בחר יוסי לסיים את הטיפול הוא בדיוק היכן שהקושי שלו נמצא, כלומר תחרות גדולה עם אחיו המנוח, ו / או קושי להתמודד עם כאב . כאן העמדה ההתייחסותית עוזרת לי לחשוב את מה שאני מאמינה בו : אם מטופל אומר שהשיג את מטרותיו והוא אינו משקר לי, האם אפשר לבטל את דבריו במחי יד ולומר שהטיפול שלו טרם החל ? או שהסתיים בטרם עת ? האם איני מונעת ממנו לחשוב את עצמו ? של מי הטיפול הזה ? מה מטרותינו הטיפוליות ? האם אנחנו כמטפלים יודעי...
אל הספר