דן בר-און: להיות מתחת לזכוכית מגדלת

הדברים, כשאנחנו מנסים להסתכל על תופעה כמו קיבוץ, אנחנו נאלצים לנסח . והצרה היא, שלא תמיד כשאנחנו ממסגרים משהו במסגרת של מלים, אנחנו יודעים שאפשר בו בזמו לפתוח לבבות ולהתחיל בתהליך מחודש של ניסוח, אשר באותן המלים עצמן יכול לסגור ולהמית את התהליך הזה עצמו . הבחירה בעצם לא תמיד ניתנת לנו . לא תמיד עומדת לרשותנו האפשרות לבחור וללכת בדרך הראשונה . אנחנו מנסחים משהו, זורקים אותו לחלל העולם ­ וכשלא איתרע מזלנו, נמצא שקטלנו את התהליך; ואילו כשמזלנו איתרע לנו ­ פתחנו, פתאום, בבת­אחת, איזו שהיא עוצמה חבויה הקיימת בלבבות אנשים אחרים . התכונה הראשונה שמצאתי בספר הזה היא, שיש בו צירוף מיוחד במינו, שהוא הצלחה של פתיחה ­ בעזרת ניסוח ­ להרבה לבבות, שיש אצלם דברים לא­מנוסחים במשך זמן רב מאד . כל אחר מאיתנו מכיר את המצב, שבו הוא יושב באסיפת­חברים או בקרב הציבור ומרגיש שיש לו לומר משהו, ופתאום קם מישהו ואומר את דבריו בצורה מבריקה . ואז, זה ששתק אומר ­ מה אני יכול לומר עכשיו ? והחלק הייחודי, שאולי השותק יכול היה לתרום למהלך הדיון ­ הלך לאיבוד . זוהי החמצה שאנחנו רגילים בה במציאות שלנו, והספר הזה הצליח, בצ...  אל הספר
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית