הקיבוץ כחברה מאד משימתית וכחברה יהודית מאד, מראשית דרכו, עומד בפני השאלה מה מקום הווידוי, התפילה והשיחה, במערכת החיים היוםיומית שלו . גם אנשים שהיו בתור המערכת היוםיומית ולא הסתכלו לאחור תור חשבוןנפש, אלא מתור התכוונות לעשות את חשבוןהנפש האקטואלי בקיבוץ ניסו מידי פעם למצוא לעצמם את הכלים והאמצעים לשיחה, שתהיה שיחה על העיקר . בתקופת העליההשניה קראו לשיחה הזאת "שיחות מן היסוד", להבדיל מ"שיחות רגילות" . "שיחות רגילות" הן שיחות על עניני יוםיום . "שיחות מן הימור" הן אלו הנוגעות בלב העניו לאו אנחנו הולכיט, מאיפה באנו, איפה אנחנו, מה קורה לנו ? אחד הדברים המענינים בשיחות האלה, הוא ב"האזנה לקול השני" . כלומר, אדם מחליט החלטה מסויימת, הוא מוותר על עשיית דברים אחרים, והוא מרשה לעצמו,בנקודה מסויימת,ללכת עם חבריו ובזה הוא בוחן את יכולתושלו לחיות ביחד עמם . הוא בוחן את האפשרות לשדר לחבריו, בבהירות, את הקולות האחרים שדיברו בתוכו שעה שהגיע להחלטה אם זר . ביטוי של געגוע הביתה, לביתההורים, ואם זה ביטוי של געגוע לתרבות אחרת; אם זו תחושה של מצוקה מן העובדה ש"אנחנו חיים בחבורה של צעירים ול...
אל הספר