הבעיה של התקשורת בקיבוץ היא בשאלה מי יקבע, מה, איר ומתי, והיא מתקשרת למה שאנחנו קוראים באופן כללי הדמוקרטיה הקיבוצית והמשמעות שלה . הבעיה של התקשורת שלנו, בקיבוץ, היא כאשר אנחנו מדברים על הקיבוץ כמערכת שמתקבלות בה החלטות מחייבות, זאת אומרת, שמישהו מחליט וגם מי שאינו מסכים להחלטה חייב למלא אותה . להחלטות המחייבות שמחוץ לקיבוץ, שם ישנה סולידריות עם המדינה, נחוצות גם מערכת המשפט והמשטרה . בקיבוץ, כדי שההחלטה תהיה מחייבת נחוץ רק דבר אחד : דעת הקהל . אנחנו פועלים בחברה שאין לה אמצעיכפייה, אבל אנחנו מתכוונים שאנשים ירצו לבצע מתוך מחוייבות לחברה . הנקודה היא על כן, איר להעביר מסרים מחייבים שיקלטו מתור נכונות לבצע אותם . אנחנו מדברים במושגים של מערכת, ואפשר לראות את המערכת שעוסקת בקבלת החלטות מחייבות כמערכת קומוניקטיבית בתור הקיבוץ . מדברים היום ביתר הדגשה על מיכשור אלקטרוני . זה אינו מתחיל מהווידיאו . במחקר שערכתי שאלתי תשעים ואחד אנשים, שכמעט כולם היו בעבר חברי מזכירות : כמה מכם השתמשו באמצעי המחשה להסברה ? ענו לשאלה רק 10 מהנשאלים ! שאלתי : כמה פעמים עשית את זה ? התשובה : פעם או פעמיים...
אל הספר