414 סנדרה פֶּטריניָאני זה קרה ב- ,1990 במפלגה התווכחו על הפנים החדשות שהמפלגה צריכה לאמץ . מה הטעם להמשיך לכנות את עצמם קומוניסטים לאחר נפילת חומת ברלין ? דבר לא יהיה עוד כשהיה . שמירת שמה של המפלגה, שהפכה להיות ה"דבר" הבלתי-מוגדר, כפי שנקרא סרטו התיעודי של נאני מוֹרֶטי, נראתה לרבים גישה נוסטלגית שנידונה לכישלון . "אומרים שמי שמפגין, כמוני, היצמדות כזו לשם, לסמל, דומה למי שממשיך לחבק חזק בובת סמרטוטים ישנה, מתרפק על הילדות . אפשר לומר זאת", כותבת נטליה במאמר עבור ל'אוניטה מ- 3 בפברואר 1990 . עם זאת, "נראה [ לה ] שבמעבר אל החדש יש לקחת עימנו את הדברים הטובים מן העבר, לשמור עליהם, להציל אותם מבין החורבות", שכן "רעיונות חדשים נולדים באושר כשזורקים רק את הפסולת, כאשר אין בזים לגזעים ישנים אלא אוהבים אותם" . באותו אקלים של מחלוקות פנימיות במפלגה, של פחד מהעתיד, של ציפייה לראות מה יקרה לדגלים ולסמלים ישנים עם המגל והפטיש, הולכים פואה וגינצבורג ערב אחד למסעדה עם כמה בני-משפחה וחברים, מסעדה יהודית בפיאצה ויטוריו, באזור ה"פיימונטזי" של רומא, עם אדריכלות של סוף המאה התשע-עשרה . הם אוכלים קוסקוס ...
אל הספר