382 סנדרה פֶּטריניָאני המלווה את הספר . כפי שהן עולות ממסמכי ארכיון, מן העדויות ומן המכתבים שמחליפות ביניהן בהתמדה הדמויות הרבות בסיפור הגדול הזה . "לא רציתי לפרשֵׁן, לכן הגבלתי את עצמי להשתלשלות המאורעות הפשוטה והעירומה" . אם בשום אופן לא היה אפשר להימנע מהעלאת השערה, נעזרה בביטוי : "עולה המחשבה . . . ", אבל ההתערבות הזאת מינימלית . וכמו כן משפחת מנצוני הוא הרומאן הגדול בגוף שלישי שנטליה משתוקקת אליו כבר זמן רב, הוא בנוי על מסמכים ומטקסט של הסופרת המקשר ומאחד את העובדות למארג עדין, מבלי להבחין בין דמויות גדולות וקטנות במשחק המרשים של אנוכיות ורודנות, טרגדיות, אידיאליזם, שפלות, אי-הבנות, אם לא רדיפות אמיתיות, בתוכו ובסביבתו הקרובה של הגיהינום המכונה משפחה . אבל ברור שדמותו של אלסנדרו ענקית, אפילו עם היעדרויותיו הרבות מספור, שתיקותיו ומחדליו . עם זאת, הניכור המדעי והאמון המלא במסמכים אינם מונעים מגינצבורג רגעים של סיפורת גדולה, החל ממִלות הפתיחה : "היו לג'וליה בֶּקַריה שיער אדום ועיניים ירוקות" - דבר שהפך מיד את אמו- לעתיד של אלסנדרו לזרה להוריה, ששניהם היו שחורי עיניים ושיער - ועד לשעת...
אל הספר