הפיראטית 257 קצרות שכתבה במוסף התרבותי ( הראשון מסוגו ) של פָּאֶזֶה סֶרָה, שנחנך בנובמבר 1960 . אבל היא מעולם לא רצתה לכלול בקובץ כלשהו שלה לא את הטקסט על פרוסט ולא את המבזקים הביקורתיים שפורסמו בעיתון היומי שיצא ברומא, שנבנו סביב דימוי חזק יחיד - "מכתמיים", הגדיר אותם פאולו מילָנו, שהילל אותם . בהגיג שלה על פרוסט היא שבה לרעיון המטריד ש"אנו אכזריים כלפי מתינו", שכן אנו בוגדים בהם ללא-הרף, מתרחקים מהם, מחליפים אותם, שוכחים אותם . כפי שעושה האֵם בסיפור בשם זה כלפי בעלה שהותיר אותה אלמנה, כמו האיש שמדמיינת הגיבורה ב"קיץ", ש"הביט בפניו של מת וביקש ממנו סליחה" . בשנת 1957 חוותה נטליה אבל נוסף, היא איבדה את אמה . "לודוביקה היקרה, קרה לי אסון, ב- 9 באפריל מתה אמא שלי במפתיע, מהתקף לב" . המכתב נכתב שבועיים לאחר האירוע . טלפנו אליה מטורינו והודיעו לה שלידיה במצב חמור . לא אמרו לה מיד שכבר מתה . לכן יצאה לדרך בתקווה שעוד תוכל לדבר איתה . אבל הכל היה מהיר מאוד, ונראה שבלי הרבה סבל . לידיה טַנצי הרגישה רע בסביבות שש אחר-הצהריים מחוץ לבית . היא מיהרה לחזור הביתה, בלי שיפור, ובשמונה בערב הלכה לעולמ...
אל הספר