הפיראטית 247 ברגישות, כ"ילד של אמא", הנחשב בבית-הספר ל'חמור' כמו נטליה, אפילו הרבה יותר גרוע ממנה, הוא היה מבודד על ספסל הלימודים . "לומר את האמת, הדבר היחיד שנותר חרות בזיכרוני מחמש שנותי ב'אחים הנוצרים' [ בית-הספר הדתי ברחוב מַרקַנטוֹניוֹקוֹלוֹנָה ברומא, שבו למד בליצ'או ] היה הרדיפה השיטתית מצד חברי לכיתה", הוא כותב ב סנוניות . העינוי האמיתי מבחינתו היה שיעורי ההתעמלות, כפי שהיו לנטליה באותו גיל, הוא חווה בהם את מיתוס הגבריות הפשיסטי במלוא עוזו . "הדבר היותר עצוב הוא שמצבי האומלל לאו דווקא עורר בי שנאה לרודפי : בוויכוח ביני לבין מצפוני, שחזר תמיד, היה גם שכנוע עצמי מסוים שהרדיפות האלה, לפחות בחלקן, מוצדקות [ . . . ] אבל היתה סיבה לכך שלמרות הכל יכולתי להמשיך הלאה : בשנים הללו ליבלבו, בזעם גדול וברעננות גדולה - אפשר לומר שבלי להותיר לי זמן לחשוב על דברים אחרים - האהבות הגדולות שלי למוזיקה ולקולנוע, שאליהן התמסרתי ללא מעצורים וללא חרטה . האלימות וחוסר-המעצורים שבהם התמכרתי לאהבותי אלה מנעה מאכזריותם של חברי ללימודים לסדוק ולרסק אחת ולתמיד את אישיותי הקטנה והשברירית" . גבּריאלה הקדיש את...
אל הספר