הפיראטית 227 לגלוש הוא לא אוהב . נטליה גם יודעת את שמו : וָלֶנטינוֹ, ומי יודע אם אינה מחייה בעזרת הדמות משהו מילדותה הרחוקה, סצנה שבה אחיה מריו הפך את המרתף כמו מטורף בחיפוש אחר מגלשי הסקי שלו, וזרק את הכל באוויר, כי אביו הכריח אותו לצאת לסקי בלי שהיה לו שמץ של רצון . מריו הוא האח שאליו היתה קשורה במיוחד, והאח המסתורי ביותר . לוולנטינו ולשאר הדמויות בסיפור יש פסיכולוגיה מורכבת ; הסופרת מגבילה את עצמה להתבוננות בהם מתנועעים במרחב, להאזנה להם, היא לא מפרשנת אותם, היא נותנת להם לחיות עם הלכידות ההרסנית שלהם : כל אחד בתהום שלו . המספרת בגוף ראשון בסיפור היא אחותו של הגיבור, קתרינה, עותק אפור של בחורה, כנועה לגורלה, מורה במקצועה, שנידונה להמתין עד בוש לבעל שלא יגיע, ולכן בחרה להישאר רווקה זקנה לצד ולנטינו, הכלוא בגיל התבגרות נצחי, והוא לא-פתור מינית וקיומית בין שלל הזהויות שלו : אח, בעל, אב ולבסוף הומוסקסואל, נטייה שהוא מקבל אותה מתוך פסיביות, בעצלתיים, בבורות מטופשת להשלכות של אופיו הפתייני והחמקמק על מי שאוהב אותו . אביו מת משיברון לב, כי אינו מסוגל לעמוד באכזבה שמנחיל לו הבן הזכר היחיד ש...
אל הספר