אל תרכלו יותר מדי

הפיראטית 223 היתה תמיד קבוצה שההתלהבות היתה זרה לה . פָּאבֶזֶה נלהב ? ספקן תמידי, עם המשפט הנצחי שלו : 'לא שם על זה' . לכל היותר הפציע על פניו חיוך של סיפוק כשיצא ספר שהוא תמך בו" . היה צריך לחלוף זמן נוסף עד שג'וליו הצליח, שלוש שנים לפני מותו-שלו, להתמודד עם שיח המוות . הוא דיבר על כך בעצם בשנת 1996 , בריאיון לפאולו די סטֶפאנו, שכונס ב כל ימי רביעי שלנו . "העברתי עם פָּאבֶזֶה שבועיים בבּוֹקה די מַגרָה, אבל ראיתי אותו רק מעט, כי היה לו רומאן עם רומילדה בּוֹלאטי והיה עסוק בענייניו . חזרתי לטורינו כדי להצטרף לאבי, שנסע לכפר הצרפתי בִּי, בהרים . גם צֶ'זארה חזר, פגשתי אותו הרבה לבד, וערב אחד אכלנו יחד ארוחת-ערב במסעדה ליד בית- העירייה . הוא נראה לי יותר מדי רגוע . אמרתי לו : בוא אתי, להרים . הוא לא אהב את ההרים, הוא כבר היה אתי כמה פעמים בגְרֶסוֹני, וזה היה עונש, הוא לא רצה לצאת להליכות, הוא שנא לטייל, הוא היה כמעט בלתי-נסבל, היה מתיישב בְּפינה לקרוא, ורק חיכה לרגע שייסע מכאן . פעם, עשר שנים קודם, הוא הלך ברגל שלושים קילומטר באיזה כביש בירידה, משהו שכמעט אין להעלות על הדעת מבחינתו, רק כדי ...  אל הספר